״לראות איך עולם נברא״

An ideal opportunity to watch A world coming into being (Ajahn Amaro)

שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה: נושא חדש. אנשים חדשים. בוסית חדשה. סדר יום חדש. נקודות המגע שלי (ולעיתים, נקודות החיכוך שלי) עם העולם ישתנו. דברים חדשים ימלאו את התודעה שלי. ירוצו במוח. יעסיקו אותי. יראו לי הכי חשובים בעולם. הכי אמיתיים. קיימים. מוצקים. רלוונטים. 

והרי כל הדברים האלה – מקום העבודה, המוצר, הבוסית – קיימים או מתקיימים גם עכשיו, רק שהם לא קיימים עבורי, לא מתקיימים בתודעה שלי, לא בשבילי ולא בתוכי, לא כרגע, עוד לא. הם יהיו לגמרי חיים עוד כמה ימים. הם ירגישו אמיתיים, אפילו דוחקים, מחייבים התייחסות, לוחצים לתשובות, מפעילים רגשית, אבל לא כרגע. לא ברגע הזה. כרגע הם ״מחשבות על״, מחשבות לקראת. בלי שמות, בלי פרצופים. בלי המטען הרגשי, החוויה הרגשית, שהמשהו הזה הוא ״שלי״, קשור ״בי״, משפיע ״עלי״. 

זה מעניין, זאת ״הזדמנות נהדרת״ (כמו שאומרים בחוגים בודהיסטים) לשים לב לדבר הזה, להיוצרות של עולם חדש, עולם תודעתי חדש, איך הוא נברא (מתוך מרכיבים שונים, תנאים ונסיבות), איך הוא נוצר, איך הוא – כמו פתאום, כאילו בפתאומיות – נהייה קיים לגמרי, ממשי, אמיתי, כזה שניתן לגעת בו והוא ברור ומזוהה ומוצק. כאילו ככה זה, הנה זה – העולם. 


להיות בטבע. לשהות בו. כל התמונות בפוסט לקוחות מתוך טיולי יום רגליים בבנדנבורג

And then, the bell rings, the retreat ends, the person comes back into being. We start talking, we relate to people in terms of the activities that are going on, the roles that we have, the things that we are doing. We see the persona arising. (Ajan Amaro)

בשנה שלא עבדתי לא היה לי תפקיד (ותואר, וטייטל). בין ספטמבר הקודם לספטמבר הנוכחי לא עבדתי. או לא ממש, לא במשרה מלאה. עבדתי פחות. הטייטל שלי השתנה (כלומר, אני שיניתי אותו במקומות בהם אני נדרשת לטייטל). ממנהלת מוצר ליועצת לניהול מוצר. בתפקידי כיועצת עבדתי פחות ועשיתי דברים אחרים הרבה יותר. 

פרסונת העבודה שלי – החלקים במבנה האישיות ששואבים ומוזנים ונשענים על המקצוע ומתוך סדר היום המקצועי – היתה חלשה או קטנה יותר, תפסה פחות חלק, דרשה פחות, תבעה פחות. עדיין נעתי בעולם עם או עטופה בפרסונה, ברור, הלוואי והייתי יודעת להשאיר את כל חליפת ״האישיות״ שלי איפשהו וללכת בלעדיה, אז זה לא, אבל החלקים השונים של הפרסונה שלי התארגנו קצת אחרת בלי העבודה, בלי החלקים של העבודה בתוך שלל המרכיבים, או לכל הפחות, בלי החלקים של המתח הקשור בעבודה שהפרסונה הזאת סוחבת איתה. 

האם הרגשתי אחרת?

כן. אני מחבבת את הפרסונה הלא עובדת שלי. 

לא עשיתי כל מה שתכננתי והתכוונתי לעשות כשהתחילה השנה הזאת. לא לימדתי, למשל, לא הרבה כמו שקיוויתי. כן תירגלתי, והרבה. הייתי בישראל 3 חודשים פלוס סגירת נתב״ג אחד. לא חזרתי לארץ. לא הייתי בשום מקום חדש (בעצם כן הייתי, בגבעת עדה. לא יודעת אם זה נחשב, אם אני מחשיבה את זה). עשיתי ריטריטים בבית, מול המחשב. וגם הצלחתי לעשות ריטריט אחד בעולם הפיזי לפני חודשיים. קראתי ולמדתי ותירגלתי המון. תיקשרתי עם אנשים שלא על בסיס עבודה, מקצוע, תפקיד. קבוצת ההתייחסות שלי היתה עמומה מתמיד (או אפילו, לא קיימת? הממ, אולי), חסרת גבולות ברורים, יותר שוליים מאשר מרכז. 

כמעט ולא הייתי בתפקיד: אנשים לא היו תלויים בי, לא חיכו לתשובות ממני, לא ביקשו את תשומת ליבי. לא ״תפקדתי״: באנגלית הייתי אומרת, i did not preform, אני לא מוצאת מגבילה טובה מספיק בעברית, ל – preform, בבחינת, לא עמדתי על הבמה והצגתי את הנוצות שלי. לא חושבת שהיתה עבורי במה לעמוד עליה. 

היתה לי שנה נפלאה. נפלאה.


נחלים, מים זורמים, גוונים של ירוק

טרקים והייקים בעיר! טיולי יום בטבע של ברנדנבורג, זה הלהיט שלי בשנה הזאת. התגלית. זה התחיל מרצון פשוט להיות בטבע. לשהות בטבע. אולי זה אפילו לא היה רעיון אלה פנטזיה. להיספג לתוך טבע ולספוג אותו אלי, אל העור. 

איך אני עושה את זה? הרי קורונה וכו׳. נסיעות יוק. מקומות חדשים יוק. איך אני מבלה בטבע? 

הכמיהה הזאת הביאה למחשבות והמחשבות הביאו לחיפושים בגוגל והחיפושים הובילו לתגלית מסעירה בצורה של ספר בשם (תרגום שלי, המקור בגרמנית) מסלול של 66 אגמים ומשם התגלגלתי לאפליקציית kommot בה אפשר למצוא עוד יותר הרבה מסלולים בבנדנבורג (ובכל העולם) פלוס שימוש בחיפוש עם החיתוך: ״נקודת יציאה זמינה בתחבורה ציבורית״ והתחלתי ללכת. 

איזה כיף זה. 

שעה נסיעה, 3 תחנות מחוץ לרינג, ואני מוצאת את עצמי בוהה בפרים, הולכת לאורך נהר, שומעת רוח, פכפוכים של מים, צרצורים של חרקים. הליכה בתוך טבע פראי מתורבת. פראי כי זה בתוך העיר, וזה שם, וזה טבעי ברמה כזאת או אחרת, לא מעובד, לא כולו לפחות. תרבותי כי גרמניה, הכל מתורבת כאן. 

בכל הדרכים וכל השבילים הלכו לפני. הלכו וסימנו סימונים והתקינו שלטים עם הסברים והכוונות ומיקמו ספסלים בנקודות אסטרטגיות, ספסלים שמסתכלים על הנוף. אי אפשר ללכת לאיבוד. אפילו אני לא הצלחתי, ולי אין שום חוש כיוון. פעם ראשונה שהלכתי (מסלול סביב Briesetal, כתבתי על כך פוסט) לא הצלחתי לשחרר את הפלאפון מהיד, הלכתי עם גוגל מפס צמוד אלי. אבל אין בזה צורך. השביל מגלה את עצמו, המסלול בהיר ומסודר. השילוט מתוקתק. טבע נגיש. זמין. פתוח. חינמי. מתנה גדולה. ככה אני מגישה, כאילו קיבלתי או מצאתי מתנה גדולה. 


טבע מתורבת. הגשרים הקטנים במקומות הנכונים, הספסלים צופים אל הנוף

בעבר זה הציק לי, האופן שבו העבודה משתלטת לי על התודעה. המקום שהיא תופסת. הדומיננטיות שלה. חוסר השליטה או ההשפעה המועטה ״שלי״ יש על זה. התקוממתי כנגד זה. לא רציתי שהעבודה תתפוס כזה מקום בחיי. ההתקוממות הפנימית הגדילה את הנפח של זה בתודעה ואת ההתרכזות של התודעה סביב זה. קראתי לזה אנשלוס. הייתי אומרת לעצמי, זה נורא, האנשלוס שהעבודה עושה על התודעה שלי. זה עורר בי עוד התנגדות. אז הייתי אומרת לעצמי, זה נורא, איך שאני לא יודעת להגן על עצמי מהעבודה. ניסיתי לייצר שטחים בהם אין למחשבות על עבודה מקום. זה לא עלה יפה. התודעה שלי היא לא מקום מסודר עם לוחות זמנים משלו. הדברים מתערבבים בה ובתוכה. 

אני מקווה ומאחלת לעצמי יחס שווה נפש יותר הפעם. אני מקווה לא להתייחס אל העולם החדש שיווצר בתודעה כאל ״אנשלוס״ אלה לאפשר לו מקום, להישאר נינוחה. אני מקווה לראות פירות מהתירגול. פה ושם אני אומרת לדארמה- ביני לביני כמובן – נו, הנה, עוד היזדמנות, נראה אותך הפעם. עזרי לי, תהייה לצידי. אני מקווה.


פריחה טבעית. כמה יופי

ואם הגעתם עד כאן. אני מתרגלת מיינדפולנס ומדיטציה שנים רבות, ובנוסף בשלוש שנים האחרונות אני מתרגלת ללמד לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה. אני עוד לא יודעת איך ומה, לא הפרטים הטכניים, באיזה צורה, אופן ומקום, ולא הספציפקציה, אבל אני רוצה לתרגל ואני רוצה ללמד לתרגל. אם זה מדבר אליך מאיזהשהי סיבה, צרו/צרי קשר

7 תגובות

  1. מזדהה ממש לגבי ההתקוממות נגד החלק שהעבודה תופסת בתודעה. אם תגלי איך להתמודד עם זה עדכני!!
    בעבודה חדשה (גם ניהול מוצר) כבר 8 חודשים ורק לאחרונה הפסקתי לחלום על זה בלילה :/

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s