חיפושים והשוואות

לפני שבוע הלכתי להוסטל אברהם, לבדוק אופציות. ראיתי חדר וראיתי את הגג המשותף ואת המטבח המשותף ואת חלל העבודה המשותף. לא יצא מזה כלום. ראיתי עוד חדרים במקומות אחרים. ראיתי חדר וורוד עם אמבטיה וורודה שניצבת ליד המיטה במלון בוטיק. ראיתי חדר במלון דירות שהכניסה אליו היא דרך שוק הכרמל ובגג, באזור המשותף, יש תצפית על הגגים-פחונים של שוק הכרמל וערמות הזבל שעליהם. ראיתי דירה במלון דירות לאורך הירקון שאם עומדים בנקודה מסויימת ביותר בחדר, בין המיטה למטבחון, אפשר לראות דרך החלון שביב של ים.

רשימת הקונטקסט שלי התמלאה שמות כמו ״דירה בצפון להתקשר בראשון״. קבעתי פגישות. דיברתי אם אנשים. הלכתי למקומות. הזעתי. התבאסתי. לא מצאתי מה שחיפשתי. לא הייתי בטוחה שמה שאני מחפשת זה הדבר הנכון עבורי. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה: חדר, מחסה, מקום שקט ונקי, לסגר, לסוף התקופה בישראל. מקום בו אוכל לתרגל, לעבוד, לישון, עם מינימום של הפרעות. אז רציתי. במקום זה קיבלתי חיפוש. חיפושים. Hello darkness my old friend, אני בחיפושים. 

לחיפוש יש אנרגיה משלו. אנרגיה של חוסר שקט. של ההפך משקט. של אי נחת. חוסר שביעות רצון. הצצה מעבר לכתף. חשדנות. בדיקה. השוואה. השוואה. השוואה. זה מתאים לי או זה? זה החיפוש שמייצר את האי שקט ואז מתחזק אותו, שומר אותו רוטט? או שאולי האי השקט הוא שהוביל לחיפוש? אפשר לחפש בלי להרגיש, בלי להתחבר לתחושה של האין, של החוסר? 

בתל אביב, בין דירות, עם הטלפון ביד שלא חלילה אפספס כלום, הרגשתי את החיפוש שלי כאילו יש לו נוכחות פיזית, כואבת, בתוכי. כאילו הוא בתוך הגוף שלי ויש לו צורה וטקסטורה ומימד חיצוני, והוא נוקשה, מוצק, אטום, עם שכבות ופינות ופיצולים וזוויות ופאות וצדדים וממדים. בתוך הגוף, דופק, פועם, מניע, מנסה למצוא את הדרך החוצה. כאילו הוא (החיפוש) מנסה לדקור את דרכו החוצה. 

תל אביב בשלהי הסגר השני דקה לפני פרוץ הסגר השלישי, קינג ג׳ורג׳

***

מחפשים יכלים למצוא? כשחייתי בטירוונאמאלי, קרחנה רוחנית בדרום הודו, גיליתי שאני בחיפוש רוחני, גיליתי שיש דבר כזה, חיפוש רוחני, גיליתי שיש מחפשים רוחניים וגיליתי שיש איך לחפש. באותם שנים, בטירוונאמאלי, מחפש רוחני הלך בין אירועים של מורים רוחניים. מאירוע לאירוע. גורו הופרס (guru hoppers) קראנו לזה. אז ידעתי שיש איך לחפש, רק לא גיליתי איך למצוא. 

מחפשים יכלים גם למצוא? זה אפשרי לעבור קבוצה? 

דירות, עבודה, בני זוג, חוגים ותחביבים, בתי קפה ומסעדות. הייתי שם. חיפשתי. את כל הדברים האלה חיפשתי. חיפשתי בגוגל. חיפשתי ב 144, לפני שהיה גוגל. חיפשתי באתרים. חיפשתי במדריכים. חיפשתי באפליקציות.

חיפוש זה לא משהו – פעולה בעולם, מעשה, מצב נפשי –  שהוא בפני עצמו, חיפוש הוא לא stand alone. אין דבר כזה רק חיפוש. רק לחפש. לחיפוש צריך, קודם כל, להגדיר פרמטרים. להגיד לחיפוש, להגיד לעולם, מה אני רוצה למצוא. להגדיר, ומראש, את התוצאות הרצויות. לתחום את החיפוש. להגביל אותו. לסנכרן אותו אם המוכר והקיים והידוע. ואז ללחוץ על הכפתור ״חפש״

אני זוכרת ראיון שקראתי לפני שנים עם סרגי ברין בו הוא דיבר על הרצון או האפשרות של גוגל לשנות את הכתפור מחפש ל״מצא״. בתפקיד של מנהלת מוצר, העברתי עשרות שעות שיחה על הנושא הזה בדיוק, אולי במקום ״חפש״ נכתוב ״לתוצאות״, או ״מצא״, או ״הראה לי״, או משהו כזה? 

אבל לא. זה לא קרה. נשארנו עם ״חפש״. 

תל אביב מתכוננת לסגר השלישי, הטיילת

חיפוש פותח אופציות (רשימות, גלילה, צ׳ק בוקסים, ריבוי). למצוא סוגר אופציות. מצאתי, נגמר. די. אז המטרה שלי שהיא למצוא משהו עומדת בסתירה, בהתנגשות, עם העולם הקפיטלסיטי שלכאורה מקדש את האפשרות לבחור, ובפועל חי על עודפות. המטרה שלי למצוא מתנגשת במטרות אחרות של גופים חזקים למכור לי. המטרה שלי למצוא היא כמו לסובב את הגב למטרות אחרות של ריבוי ואופציות ואולי אני, או אני, בואי, השווי, בדקי, ראי, אולי אני בכלל מה שאת מחפשת? 

למי למי יש אינטרס שאני גם אמצא? רק לי. רק לי. המערכת כולה מעדיפה אופציות, אפשרויות, בחירה. הרי זאת הזכות הגדולה שלנו בדמוקרטיות לא, לבחור? תבחר עוגיה מתוך 4000 האופציות, תבחרי לחם מרשימה של 15 או יותר סוגים, תבחרי קמח ללחם שאת רוצה לאפות מתוך רשימה קמחים, רשימה של אופציות. רק תבחרי. 

אחרי כל לחיצה על כפתור ״חפש״ מגיעה רשימת תוצאות. רשימה, לא תוצאה אחת. הצעות, לא תשובות. אופציות, לא החלטות. ועם רשימת התוצאות מה נעשה? מה כבר אפשר לעשות עם רשימת תוצאות? 

להשוות! 

עם רשימת התוצאות נצא להשוואות. נשווה ונשווה ונשווה. זה או זה? מה יותר ומה פחות? מתאים או לא מתאים? מתאים בהשוואה ל. בהשוואה אל. ? מתאים באופן יחסי. מתאים לכרגע. מתאים עד לרשימת התוצאות הבאה. לא מתאים בשיט. אולי מתאים? 

חיפושים והשוואות. או, היום כבר לא מחפשים, היום משווים.

יותר מהכל אפליקציות החיפוש מעוררים ומעודדים את שריר ההשוואות. לא עוד בחירה ישירה, הכל בחירה יחסית, בחירה בהשוואה, בחירה מתוך סט אופציות, בחירה מתוך הידוע, הקיים, בחירה שהיא פשרה. 

כבר עשיתי סלייד טו סייד על תמונות של גברים, מנות אוכל צמחוניות, מכוניות יד שניה, מתקני מכונות כביסה. בעולם החדש (כלומר הנוכחי) לכל החיפושים יש אותו ממשק. הכל מתערבב בהכל. תכניסי פרמטרטים ותמצאי. או שלא. לא תמצאי. ועדיין תהייה לך רשימת פרמטרים. צ׳ק ליסט. תנאים לחיפוש. כי מי פרייר ויחפש בלי תנאים. ההשטחה הזאת של החוויה האנושית לממשק חיפוש. ממשק חיפוש אחד לכל. תכניס הגדרות ולחץ חפש. 

והחוויה הרגשית מה? 

החוויה הרגשית, שק תפוחי אדמה שתלוי על הצוואר.

תל אביב מתכוננת לסגר השלישי. כיכר דיזינגוף. Life will find a way

****

תכלס, אני לא רציתי לחפש דירה בתל אביב, לא רציתי לחפש את הדירה שמתאימה לי, לא רציתי לעסוק בחיפוש. רציתי למצוא. אף אחד מעולם לא רצה לחפש. וזאת הבעיה. כולם רוצים למצוא. 

***

“What are you seeking . . . you who strive and struggle and ache eternally with unsatisfied longings? Is it money? Is it possessions? Is it fame? Is it physical comfort? Is it love? Is it spiritual safety? . . . Yes indeed, you think it is one of these things. But I tell you it is not. What you are seeking for ceaselessly, day and night, is Happiness . . . The thing you seek is ever at your hand. Be Happy, and then whatever you do will be worthwhile . . . Do that which makes you happy to do, and you will do right.” 

(Krishnamurti’s words taken from an address he had given in 1927 and printed in the book The Spiritual Tourist: A Personal Odyssey Through the Outer Reaches of Belief). 

הציטוט הוא מקרישנמורטי. נתקלתי בטקסט הזה כשקראתי לראשונה את הספר הנהדר ״התייר הרוחני״, באנגלית. קראתי אותו בטירוונאמאלי, אחרי שסיימתי לקרוא את כל הספרים הלא רוחניים שהיו בספריה האנגלית. גם זה היה שלב בהכרה או הבנה שלי שאני, אפעס, בחיפוש רוחני. 

 לינק לספר בעברית

הציטוט בתמונה מעל (life will find a way) לקוח מהסרט Jurassic Park הראשון.

***

ואם הגעתם עד כאן. אני מתרגלת מיינדפולנס ומדיטציה הרבה שנים, ובנוסף בשנתיים האחרונות אני מתרגלת ללמד לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה. אני עוד לא יודעת איך ומה, לא הפרטים הטכניים, באיזה צורה, אופן ומקום, ולא הספציפקציה, אבל אני רוצה לתרגל ואני רוצה ללמד לתרגל, אז אקרא לזה מיינדפולנס לסקרנים.  אם זה מדבר אליך מאיזהשהיא סיבה, צרו/צרי קשר

***

תל אביב היום, בעיצומו של הסגר השלישי (כיכר רבין, אוהלי החיסונים, הפגנה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s