אחרי שהגעתי לטירו הנחתי את התיק בחדר בגסטהאוס ויצאתי אל המרחב, לראות, מה השתנה? אני מזהה? זה המקום אליו התכוונתי? הלכתי בדרך שחשבתי שאני זוכרת אל מקומות שחשבתי שאני זוכרת ולא זיהיתי כמעט כלום.  היה לי חם והזעתי, ואת זה כן זיהיתי, כן זכרתי, את הסוג המסויים הזה של אי נוחות בגוף, אבל חוץ מזה…

לפוסט המלא

״אני נלחצת כשאני שומעת ערבית״ אמרה דיילת לחברתה בחלל הקטן של הדיילים ודיילות ליד התא של השירותים במטוס. ״אני מודה שאני נלחצת כשאני שומעת ערבית״.  ״אתן אחיות?״ שאלה אותנו בחורה שישבה בשולחן לידינו במסעדה בגדרה.  ״כן״ אמרנו. ״יואו, איזה מקסימות אתן בחיי, איזה כיף, אתן ממש מקסימות״, היא אמרה קצת לנו וקצת לבן הזוג שלה…

לפוסט המלא

באמצע השבוע חזרתי מריטריט מדיטציה של שמונה עשרה ימים, שזה הכי ארוך שעשיתי אבר. שמונה עשרה ימים של עשר שעות מדיטציה ביום. שמונה עשרה ימים של ישיבה, הליכה, עמידה, ישיבה, הליכה, עמידה. בלי לדבר. בלי לתקשר. בלי לקרוא, לשמוע, לראות, חדשות, שבויים, מלחמה, בן גביר, עבודה, מטלות, לעשות, לעשות, לעשות. ישיבה, הליכה, עמידה.  אני לא…

לפוסט המלא