לירז אקסלרד – הולכת בדרך, צעדים קטנים – מיינדפולנס, מדיטציה ותירגול מנטלי

בני אדם. יהודים. בני אדם יהודים. ״עדיף לשאת עוול מאשר לעשות עוול״. קריאה בפרימו לוי

אני זוכרת במעומעם את הפעם הראשונה שקראתי בפרימו לוי. אני זוכרת יותר את האווירה שהייתי בה מאשר את הפרטים. אני חושבת שזה היה בספר ״הזהו אדם״ אבל אולי זה היה ב״טבלה המחזורית״ או שזה היה ״השוקעים והניצולים״. היה חם. השמש חיממה את האוויר והאוויר הקיף אותי ואני זוכרת את התחושה הפיזית של להיות מוקפת מוחזקת…
איך אני מחזירה לעצמי את האמון בבני אדם

בין שלל הרשימות שאני מנהלת – או רשימות שמנהלות אותי, או שהן מתנהלות במקביל אלי – ואני מתכוונת גם לרשימות פיזיות, רשימות שבאמת קיימות במרחב הוירטואלי, ורשימות שקיימות במרחב התודעתי שלי, רשימות שאין להן ייצוג ויזואלי – יש את רשימת ה״ספרים או קריאה לימים קשים״. ובימים קשים אני מתכוונת לימים בהם האמון שלי באנושות, בבני…
שנה בלי סיגריה, טבק, עשן. שנה טובה

לפני שנה בדיוק הפסקתי לעשן. הייתי בביקור בישראל, עשיתי את הסדנא של אלן קאר,״הדרך הקלה להפסיק לעשן״, והפסקתי. זאת לא היתה החלטה ספונטאנית, וזה לא היה קל, וזאת לא הפעם הראשונה שאני מפסיקה. ממש לא. כשהייתי בת 38 הפסקתי בפעם הראשונה. עשיתי את זה קצת לפני היום הולדת שלי, כסוג של מתנה לעצמי. קראתי את…
מלחמת העולם הראשונה, ליל הבדולח, נפילת החומה, בחירות בישראל, תוצאות הבחירות בישראל, הכל אניצ׳ה -לא קבוע, משתנה

השבוע היה גם את ה – 9.11, יום של מלא תאריכים בגרמניה. יום שמציינים. סוף מלחמת הועלם הראשונה. לילה הבדולח. נפילת החומה. יום שיש לו נוכחות פיסית, מוחשית, במרחב העירוני. אני לא אוהבת את היום הזה, את האופן שבו הוא מתנהל במרחב. הוא מעלה בי הרבה אי נוחות. המראה של משפחות מקומיות עם סקוטש ברייט…
למה לתרגל?

בשבועיים האחרונים אני מפרסמת, שוב ושוב, מועדים וימים לתרגל איתי. כלומר אני משווקת את עצמי, כלומר לא את עצמי, אבל את מרכולתי, את ההצעה שלי. אני מציעה משהו ומחפשת לו מעוניינים. ואני לא אוהבת את זה. את השיווק. את המכירה. לא נוח לי אם זה. אני מדברת הרבה על הקושי שלי עם הצורך לשווק. ההצעה…
עגורנים בשמי תל אביב

ביקור חזרתי מביקור קצר בתל אביב. אתמול היה לי חם ולח והלכתי במכנסיים קצרות וגופיה רטובה מזיעה לאורך הטיילת והיום אני לבושה מלא כולל מעיל בדרך אל הסופר. הרבה דברים הצטלבו בביקור הזה: החגים – ראש השנה – 12 שנים לברלין, הפסקת עבודה. עזבתי את העבודה שלי, את העבודה הנוכחית, שהיא העבודה האחרונה עד כה.…
שוטטות

אני הולכת ביער. הצעדים שלי שקטים, שקועים. היתה סופה לפני כמה ימים, האדמה רטובה. אני הולכת על שבילים מכוסים בפריחה שנשרה, עלים יבשים ולחים, אצטורלבים קטנים, ענפים שבורים, פרחים רמוסים, אדמה, חרקים ובעלי חיים אחרים, ערבוביה שלמה, ריחנית, בריאה. ריח של בריאות מציף אותי. ריח חדש, טרי, רענן. לרעננות יש ריח? ריח של אדמה אחרי…
התפרצות. התפוצצות. קדחת אביב. זאת אני הקודחת!

מסך מורם, העינים שלי על המחשב. הפיד. מלא טבאים פתוחים. התמונות המשתנות. מדכא. הרוב מדכא. בין עבודה למלחמה. בין שעמום לעצב ויאוש. וזה רק מתחיל, שרה לי התודעה שלי, זה רק התחיל וזה לא נגמר ולא יגמר וקשה לי לדמיין לזה סוף טוב. דיכאון. וכך זה נמשך. וזה נכון. אבל יש עוד משהו. עוד משהו.…
ימים קרים, רחובות ריקים

אני אוהבת את הרחובות הריקים של ברלין בחורף. *** למה זה כל כך קשה, לכתוב משפט שמתחיל באני אוהבת? או אולי הקושי הוא לכתוב משפט שמכיל אוהבת, וחורף? איפה הקושי נעוץ, מאיפה הוא נובע ולמה? אני באמת אוהבת את הרחובות הריקים של ברלין בחורף. את אוהבת את הריקות. היא נותנת לי תחושה של מרחב. פתוח. …