קטגוריה: מחשבות

  • שנה בלי סיגריה, טבק, עשן. שנה טובה

    לפני שנה בדיוק הפסקתי לעשן. הייתי בביקור בישראל, עשיתי את הסדנא של אלן קאר,״הדרך הקלה להפסיק לעשן״, והפסקתי. זאת לא היתה החלטה ספונטאנית, וזה לא היה קל, וזאת לא הפעם הראשונה שאני מפסיקה. ממש לא.  כשהייתי בת 38 הפסקתי בפעם הראשונה. עשיתי את זה קצת לפני היום הולדת שלי, כסוג של מתנה לעצמי. קראתי את…

  • מלחמת העולם הראשונה, ליל הבדולח, נפילת החומה, בחירות בישראל, תוצאות הבחירות בישראל, הכל אניצ׳ה -לא קבוע, משתנה

    השבוע היה גם את ה – 9.11,  יום של מלא תאריכים בגרמניה. יום שמציינים. סוף מלחמת הועלם הראשונה. לילה הבדולח. נפילת החומה. יום שיש לו נוכחות פיסית, מוחשית, במרחב העירוני.  אני לא אוהבת את היום הזה, את האופן שבו הוא מתנהל במרחב. הוא מעלה בי הרבה אי נוחות. המראה של משפחות מקומיות עם סקוטש ברייט…

  • שוטטות

    אני הולכת ביער. הצעדים שלי שקטים, שקועים. היתה סופה לפני כמה ימים, האדמה רטובה. אני הולכת על שבילים מכוסים בפריחה שנשרה, עלים יבשים ולחים, אצטורלבים קטנים, ענפים שבורים, פרחים רמוסים, אדמה, חרקים ובעלי חיים אחרים, ערבוביה שלמה, ריחנית, בריאה. ריח של בריאות מציף אותי. ריח חדש, טרי, רענן.  לרעננות יש ריח?  ריח של אדמה אחרי…

  • התפרצות. התפוצצות. קדחת אביב. זאת אני הקודחת!

    מסך מורם, העינים שלי על המחשב. הפיד. מלא טבאים פתוחים. התמונות המשתנות. מדכא. הרוב מדכא. בין עבודה למלחמה. בין שעמום לעצב ויאוש. וזה רק מתחיל, שרה לי התודעה שלי, זה רק התחיל וזה לא נגמר ולא יגמר וקשה לי לדמיין לזה סוף טוב. דיכאון. וכך זה נמשך. וזה נכון. אבל יש עוד משהו. עוד משהו.…

  • ימים קרים, רחובות ריקים

    אני אוהבת את הרחובות הריקים של ברלין בחורף.  *** למה זה כל כך קשה, לכתוב משפט שמתחיל באני אוהבת? או אולי הקושי הוא לכתוב משפט שמכיל אוהבת, וחורף? איפה הקושי נעוץ, מאיפה הוא נובע ולמה? אני באמת אוהבת את הרחובות הריקים של ברלין בחורף. את אוהבת את הריקות. היא נותנת לי תחושה של מרחב. פתוח. …

  • ״לראות עולם נברא״

    An ideal opportunity to watch A world coming into being (Ajahn Amaro) שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה: נושא חדש. אנשים חדשים. בוסית חדשה. סדר יום חדש. נקודות המגע שלי (ולעיתים, נקודות החיכוך שלי) עם העולם ישתנו. דברים חדשים ימלאו את התודעה שלי. ירוצו במוח. יעסיקו אותי. יראו לי הכי חשובים בעולם. הכי אמיתיים. קיימים. מוצקים.…

  • ריטריט, בית. ריטריט בבית

    היום שאחרי הריטריט הסתיים, אני נשארתי בבית. הכל אותו הדבר וגם לא. הנסיעה הביתה, אחרי הריטריט, מתרחשת או התרחשה כולה בתוכי, הרגשתי את התנועה, לא היתה בה התלהבות של נסיעה, של חזרה הביתה, היתה בה התרגשות אבל מעט, וגם מעט חשש, איך אגיע? מה אמצא? הכל ישאר בדיוק אותו הדבר? 9 ימים של ריטריט בבית…

  • אופקה, תירגול, פקספקטיבה רחבה וכרטיס טיסה שאין מה לעשות בו

    Upekkha, אופקהה: יציבות, איזון נפשי, התאזנות או הישתוות הנפש (equanimity באנגלית), נוכחות צלולה ויציבה. יציבות כמשאב נפשי שאינו תלוי בחוויה כזאת או אחרת. אחת מאיכויות הלב הנעלות ביותר בתרגול הבודהיסטי.

  • פכים קטנים מתקופה לא קצרה בתל אביב

    ריצה לילה אחד הייתי מחוץ לדירה המסובלטת שלי – רחוב שקט, מרכז תל אביב, שעה אחת וחצי בלילה – לא משנה למה. הסתובבתי על המדרכה, הלוך וחזור, הלוך וחזור. באמת לא משנה למה. מולי עברה בריצה אישה. היא נראתה לי כבת 60 פלוס, שער כסוף אסוף באופן פרוע, לא מסודר, שמוט, מכנסי טרנינג אפורים צמודים,…