מנהלת מוצר, מתרגלת מיינדפולנס

ניהול מוצר הוא מקצוע – עבודה, תפקיד – שמצריך ניתוב וניהול לחצים. כולם בחברה באופן כזה או אחר "יושבים" על מנהל המוצר. רוצים ממנו ומהמוצר שהוא מנהל דברים. מרקטינג רוצה ככה, ההנהלה רוצה ככה ושירות לקוחות רוצים ככה. וכולם צודקים. לכולם יש צרכים, דעות, היפותזות שהם רוצים להוכיח או להפריך ומטריקסים שעליהם הם רוצים להשפיע וכולם כולם עובדים תחת ציפיות מההנהלה וחדורים ברצון לעמוד בציפיות האלה.

ניהול מוצר הוא לא מקצוע קל. הוא מצריך ג'נגלינג שאין לו סוף. הוא מצריך הסתכלות רוחבית וכניסה לעומק לפרטים. דקדקנות נוקדנות לצד יכולת לייצר תנועה, זרימה. תפיסה עסקית, רגישות ויזואלית, אימוץ פרספקטיבות שונות, יצירת אחידות בין צרכים שונים, יכולת תקשורתית גבוהה, יצירת הסכמות. בקיצור, הוא מצריך עומק ורוחב. וקור רוח. ניהול מוצר מצריך ניווט יומיומי בין אכפתיות וקור רוח.

ואני, כשהתחלתי, הבאתי איתי הרבה אכפתיות ומעט מאוד קור רוח.

האופק פתוח, הפרטים כן נחשבים
האופק פתוח, הפרטים כן נחשבים

שזה, ככה למדתי, מתכון בטוח ללחץ, דאגה מתמשכת על סף החרדה וחוסר שקט תמידי. על סף תחושת רדיפה. תמיד יש עוד משהו לעשות. תמיד אפשר לעשות יותר טוב. להעמיק, לחקור, לתכנן עוד. התיקרה היא לא הגבול וגם לא השמים. אני תיפקדתי שנים תחת התחושה שאפשר עוד, צריך עוד, מה שעשיתי הוא לא מספיק. התנאים הרגשיים האלה לא יוצרים ולא מטפחים את היכולת שלנו. להפך. הם מחלישים. וזה מתעתע, יש משהו ממכר בלחץ. לחץ מייצר, בין היתר, גם תחושה של חשיבות עצמית (הו, כמה אני מרכזית למערכת, כמה אני חשובה!), אגו (מה הם היו עושים בלעדי?), ואנרגיה מטורפת של עשייה (איך אני מתקתקת דב!).

מנהל מוצר מקבל אלפי החלטות כל יום. זה התפקיד. אבל האם בתנאים של לחץ, אגו וחדרה אפשר לקבל את ההחלטות הנכונות? האם זה המצע שמאפשר לשאול את השאלות הנכונות? לשמור על פרספקטיבה שהיא גם רחבה וגם לגמרי בפרטים?

עבורי התשובה היתה ברורה – לא.

הפתרון לבעיה הוא לא עוד קורס של ניהול מוצר, עוד כלים ותהליכים, עוד ידע, עוד יכולות. מה שעבד עבורי הוא כמעט ההפך, זה היה כשהכנסתי משהו אחר לחיים, רוח אחרת, רחבה יותר, מאפשרת, נוגעת. ועכשיו אני מגיעה לחלק של למה לתרגל מיינדפולנס.

מה התירגול נתן לי, מה למדתי על הכרית

מרחב רגשי להכיל את כל המורכבות הזאת בלי שזה יהפוך, באופן אוטומאטי, ללחץ. שכלול מגוון התגובות הרגשיות שלי, יש לחץ בעבודה, אכן, אבל זה לא אומר שאני חייבת לקחת אותו איתי הביתה.
יכולת הקשבה. אבל באמת להקשיב, בסקרנות, עניין ועם ההבנה שכל אחד מהקולות בחברה הוא חלק ממכלול והמוצר יהיה טוב רק אם נצליח לסנתז בין הקולות האלה. ושזאת גם העבודה, לסנתז.
יציבות ויכולת תימרון במציאות שכל הזמן משתנה. החיים של מנהל מוצר הם סופה תמידית של שינויים. תוכניות משתנות, פי'צרים משתנים (כושלים, מצליחים), השוק משתנה, הטכנולוגיה משתנה. זהו הנתון.
אי אחיזה ברעיונות של עצמי. גמישות מחשבתית. הבנה (אבל באמת, הבנה לעומק) שגם לאחרים יש רעיונות טובים. שגם לאחרים אכפת. שגם אחרים רוצים להישמע. לא להתיקע בפינה! לא להתבצר ברעיונות של עצמי.
עבודת צוות והחשיבות שלה. הבנה לעמוק שמוצר הוא תוצר של עבודת צוות. שלבד אני לא יכלה לעשות מוצר. שאף אחד לבד לא יכול לבנות מוצר טוב. שכל קול נחשב. שעלי להביא את הקולות האלה לביחד.

מדיטצית מניידפולנס תמכה בי. עזרה לי להשתפר במקצוע שלי. העשירה את חיי. אני רוצה לעזור לאחרים להשתפר, בעבודה, בחיים. צרו קשר אם משהו מכל זה מדבר אליכם.

לינקים רלוונטים – מאמרים שלי במדיום

Are PM stress addicts?

Where is the box? in your head or in the world?

Time management: can mindfulness create more time?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s